הסיפור הבא אינו וינייטה מהעבודה בקליניקה, גם לא שמעתי אותו בבית קפה או במפגש חברתי. הסיפור הזה התחבא ב-כמעט 50 פרקים של פודקאסט שאני מאזינה בחודשים האחרונים. 3 נשים נבונות ורגישות באמצע שנות ה-30, במדינה רחוקה, בתרבות שונה מזו שלנו, משוחחות מול מיקרופון על כל נושא הנוגע בחייהן הפרטיים והציבוריים בהיותן נשים. אלה האדוות של תנועת ה- ME TOO והלגיטימציה של הנשים לשאול עצמן ואת החברה על זכותן לריבונות על גופן, על מקומן בשוק העבודה, על תפקידן במערכות יחסים, על עצמאות כלכלית ועוד. הן מחפשות להבין לעומק תופעות חברתיות, חינוכיות, תעסוקתיות וכלכליות הקשורות למגדר.
זה סיפור על אישה המתקרבת לגיל 40 ומעמיקה בשבילי הקריירה שלה, בנסיבות הבחירה, בהשפעותיה של הסביבה ובריק שנוצר כאשר היא חווה משבר ומטילה ספק בהסללה שחוותה ומביעה צורך לייצר אלטרנטיבה חדשה ואוטנטית. את כל הדרך היא עושה בכלים שיש לה: שיחות עם חברות, בני זוג, בני משפחה וטיפול רגשי, אבל זה לוקח לה שנים ארוכות ומצטברות להן תחושת של החמצה, פספוס וחוסר שייכות. אלה המקומות שהפסיכולוגיה התעסוקתית עשויה לסייע, למקד את השאלות להתבוננות עצמית, להציע מסגרת של מושגים, להאיץ תהליכים, לתכנן את הדרכים לחקר של עולם העבודה ולהגיע לפתרונות. זה המקום שהייעוץ התעסוקתי נבדל מהטיפול הרגשי, מהאימון או סוגים שונים של ליווי פרטני.
אני עוקבת אחריה ממש במקריות, שומעת פודקאסט שהיא מקליטה עם חברות. אני מציגה פה מידע שהיא סיפרה על עצמה לאורך הפרקים: גדלה במעמד הביניים, למדה בבתי ספר פרטיים ונהנתה מילדות והתבגרות מלאה בחוגים ופעילויות פנאי מהנות. סבותיה היו מהגרות ועקרות בית, אמה עבדה לסירוגין ללא התמקצעות, נשים במשפחתה לא התמודדו עם בחירה תעסוקתית לפניה, לא היה מודל זמין לחיקוי. כאשר נדרשה לבחור מסלול לימודים במהלך כיתה י"ב היא הייתה אדישה ועסוקה בלעמוד בציפיות מופנמות, בלי כלים לתכנון פרויקט חיים היא נכנסה לנעליים קיימות ונתנה לכולם להבין שמצאה את "התחום שלה". בהיותה אינטליגנטית, מסגרתית ושאפתנית, למדה שני תארים בלי בעיה ובאמצע שנות ה-20 השתלבה בעבודה במקביל ללימודים.
לקח לה כ-עשור לזהות דפוס: היא משתלבת לסירוגין בתפקידים בהם מביאה חלקים נשיים ומרגישה "רכה וקטנה" או בתפקידים גבריים יותר שם מרגישה "קשוחה ודורשנית". התחילה להיוודע לסדק שנסדק, לא יכלה להמשיך בדיכוטומיה הזו, משהו לא הסתדר לה בכלל, הן במערכות יחסים עם בני הזוג והן בתפקידים בעבודה. היא חיה בחברה בעלת מעורבות פוליטית גבוהה, תכנים פמיניסטיים שעולים לשיח הציבורי בתקשורת ובחוגים הפרטיים פותחים עבורה את האפשרות לחשוב את עצמה כמשלבת הכלה ורגישות לאדם יחד עם שאפתנות והישגיות. היא בוחנת מספר עקרונות על פי הם היא פועלת ואשר נראים לה בפער עם מי שהיא היום. בעולמה הפנימי היא מפרקת פרדיגמות של "נשיות מקובלת" על פי הן חונכה. שבוע אחר שבוע הן מדברות על כל אלה בפודקאסט בצורה גלויה ופתוחה, האחת מהדהדת לשנייה, בשלב זה נרשם מספר שיא של מאזינות ומאזינים, הן נותנות קול לתופעה הרבה יותר רחבה. לאט לאט החלקים מתחברים, הקורס שלמדה כהעשרה בפנאי מהווה עבורה הארקה, מבלי להתכוון או לתכנן היא מתחילה ללוות אנשים וזה מאזן משהו בתוכה, אבל בעיקר מפגיש אותה עם האפשרות שהיא יכולה לבחור בעצמה לא רוצה להמשיך לעבוד באופן מנותק, לא רוצה "להתחפש" לתפקידים השונים שהיא ממלאה.
בימי הקורונה כאשר נאלצים לעבוד מהבית ואין אינטראקציות בין אישיות, היא חשה שהעבודה התרוקנה ממשמעות והיא מתפטרת. בסגרים הארוכים היא נאלצת להכיר את עצמה מחדש, הפנאי האינסופי מזמן לה בדידות ושקט יחד עם התמסרות לתחביבים, התבוננות, ושיחות. היא מחליטה שזה זמן מצוין לגלות את תשוקותיה, היא תעשה דברים הגורמים לה תחושת הנאה. עם היציאה ההדרגתית היא מתרגשת מדברים קטנים שפעם הייתה אדישה להם, אלה הופכים לדבר גדול כי עכשיו היא מרגישה מחוברת, היא מודעת לנוכחות המלאה שלה בדברים. עכשיו היא כאן, מפתחת את כל מה פעם היה עיקרי ונדחק לשוליים בנקודה ההיא שלא ידעה איך בונים את חיים הבוגרים. היא מביאה לקדמת הבמה כל מה ששהה ברקע, היא עובדת על היכרות עצמית נבונה ומדויקת. חוקרת עצמה ואת העולם, לומדת מה כיף לה, לומדת לשחרר, לא להיות ביקורתית אלא להיות בזרימה, ב"זון" שלה. זה המקום שלה עכשיו, בשלב הבא היא רוצה להתנסות בעשייה בה תביא לידי ביטוי את המקצועיות, היעילות, האחריות וההישגיות שלה יחד עם היצירתיות, התעוזה וההתבוננות הקריטית בתחום שילהיב אותה, שימלא אותה, שיזמן לה מפגשים בין אישיים מלאי תוכן.
אני ממשיכה לעקוב אחריה, יש עוד מלא פרקים להאזין. עבורה אני עוד מאזינה אנונימית, עבורי היא דמות חביבה וחייה. היא עושה מעשה גדול בשיתוף הטבעי והפתוח עבור נשים וגברים שנמצאים בסיטואציה דומה. אני שומעת אותה עם ההערכה עימה אני מלווה נועץ שמודע לתקיעותו ומוצא עצמו ממנה מתוך אמונה בחופש להגדרה עצמית. אני עדה להיותה אישה אמיצה היוצאת ל"לא נודע" בחיפוש כדי "לדעת עצמה". אני בטוחה שיש לה את הכלים הנחוצים לעשות את הדרך ולהגיע, המצפן שלה הינו פנימי, מראה לה את הכיוון הנכון לה. אחרי ההתחברות יגיעו התרחבות, משמעות והנאה. היא עשויה למצוא מספר עיסוקים מהנים, שותפים לדרך עם חיבור טבעי, סינרגיה ביחסים ותחושת סיפוק ומימוש. בקרוב אכתוב לה, אני חייבת לספר לה כמה מעניין היה לשמוע אותה ומה תרומתה למאזינים שלה.
